רבי שלמה הלוי אלקבץ

 

       רבי שלמה בן רבי משה הלוי אלקבץ (1505 - 1584) ממקובליה ופייטניה של צפת. נודע ברבים בשל מזמור קבלת שבת שלו, שהוכנס לכל סידורי התפילה: "לכה דודי". גם תרומתו לחוכמת הנסתר גדולה מאוד.

       נולד בסלוניקי, היה תלמידו של ר' יוסף טאיטצק בעיר זו, ויצא לו בה שם כאחד מגדולי-התורה שבעיר. התחתן עם בת למשפחת עשירים. כמתנה לארוסתו, הוא חיבר ספר "מנות הלוי" על מגילת אסתר, ושלח לה אותו לקראת פורים, בתור משלוח מנות, הואיל והיה עני, ולא היה יכול לתת לה מתנה יקרה. הגיע לארץ ישראל בגיל שלושים בערך. האמין שרק בארץ מתגלים סודות הקבלה. בדרכו לארץ, שהה באדריאנופולי. הוא פגש שם את מרן ר' יוסף קארו, ואז התקיים תיקון ליל שבועות המפורסם, בו דיבר המגיד עם כל החבורה והאיץ בהם לעלות לא"י. וכך העיד ר' שלמה אלקבץ על קיומו של "מגיד מישרים" המתגלה לידידו, גדול הפוסקים האחרונים:

       "זיכננו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".

       ר' שלמה אלקבץ עסק הרבה בקבלה באדריאנופולי, וחיבר בה את ספריו "בית אדני" ו"עבותות אהבה" שלא נדפסו. כאן הוא גם התחיל לחבר את פירושו לשיר השירים: "אילת אהבים", שנדפס בוויניציה שי"ב. הוא גם חיבר בה פירוש בדרך הסוד על ההגדה של פסח בשם "ברית הלוי" (לבוב תרכ"ג).

       כשעלה לארץ, התיישב בצפת. העמיד בה תלמידים הרבה, אחד מהם הוא המקובל ר' משה קורדובירו שנשא את אחותו לאשה. הגותו הועלתה על הכתב בידיו ובידי תלמידיו בכמה וכמה ספרים. הוא הרבה לבקר עם תלמידיו בקברי הצדיקים בגליל, ודברי התורה שאמר בביקורים אלה, נרשמו ב"ספר גירושין" (ויניציאה שס"ב). בצפת, חיבר ספר "שורש ישי" על מגילת רות (קושטא שכ"א).

       האר"י ז"ל התיחס בשלילה לשיריהם של אבן גבירול ואבן עזרא, כיון שלא נגה עליהם אור החכמה האמיתית (=הקבלה), והילל את השיר "לכה דודי" של ר' שלמה הלוי אלקבץ, כמסכים אל האמת.

תיאור ספרותי, הנאמן לרושם שהותיר רבי שלמה אלקבץ ו"לכה דודי" שלו בהיסטוריה של צפת, נותן א' א' קבק בספר שלמה מולכו:

"בין ההרים, בתוך עמק הצללים, התנועעו עשרות דמויות לבנות, כנשמות טהורות שנתעו לכאן בדרכן אל גן העדן...

לפני הציבור הלבן הזה, על גבי אבן גדולה עמד רבי שלמה אלקבץ, לבן, בהיר, רועד, בוער כלפיד. על פניו נאצלו קווי פז מזיווה של שבת השורה על ראשי ההרים.. הוא שר: לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה...

כלום זה קולו שר? כולו, כולו שר! מקצות אצבעות רגליו עד שערות ראשו - הכול בו נבע שירה...

זו הייתה שירת נפש שכלתה מכיסופיה אל הכלה, שגוועת מגודל כמיהתה אל המלכה, שמפזרת ביד נדיבה את הינוניה ונשיקות עדנה דרך צעיף אור דק... אליה, אל שאהבה נפשו..."

חיבוריו

       "מנות הלוי" על מגילת אסתר (ויניציאה שמ"ה)       

       "שורש ישי" על מגילת רות (קושטא שכ"א).

       "אילת אהבים" על שיר השירים (וויניציה שי"ב).

       "ספר גירושין" (ויניציאה שס"ב) שמכיל דברי תורה שאמר בקברי הצדיקים.

       "ברית הלוי" (לבוב תרכ"ג) על ההגדה של פסח בדרך הסוד.

       "בית אדני" ו"עבותות אהבה" שלא נדפסו.

       פירוש על התורה (כ"י)

       "דברי שלמה" על תרי עשר (כ"י).

       "נעים זמירות" על תהלים (כ"י)

       "פצעי אוהב" על איוב (כ"י)

       "בית תפילה" על סידור התפילה (כ"י)

"שומר אמונים" על יסודות-האמונה (כ"י).

       "מיטתו של שלמה" על סוד הזיווג (כ"י)

"אפריון שלמה" על קבלה (כ"י)

       "לחם שלמה" על תיקוני הסעודה (כ"י)

       "סוכת שלום": דרשות (כ"י)

יש לציין כי פירושיו למגילות הם מעין "שיטה מקובצת" של מפרשים, ובזה הוא משקף את הלימוד של המאה הט"ז.